יהדות חילונית-הומניסטית
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
יהדות חילונית-הומניסטית, ולעיתים פשוט יהדות הומניסטית (באנגלית: Secular Humanistic Judaism), היא זרם הרואה את היהדות כמורשת שאינה דתית ואינה תלויה באל. תחת זאת, היא מדגישה את הערכים האנושיים בה ואת חשיבות ההזדהות של הפרט עם ההיסטוריה והתרבות היהודיים במקום עם אמונה או מעש דתיים. גישתה שואבת מרעיונות ההומניזם החילוני: הסתמכות על הפרט ואמונה ביכולתו לשפר ולקדם את עצמו, התנהגות מוסרית וכבוד האדם, והתרחקות מתפישות על-טבעיות. בניגוד לרקונסטרוקטיבים, החולקים גם הם ראייה של היהדות כתרבות יותר מדת, זרם זה מסרב להכליל ניסוחים תאיסטיים כלשהם בטקסים שהוא עורך.[1]
היהדות ההומניסטית-חילונית חוגגת את המועדים המסורתיים כביטוי לערכים האנושיים המגולמים בהם; כך השבת נתפשת כיום של איחוד משפחתי ומנוחה, ראש השנה כעת להתחדשות ולקבלת החלטות לעתיד, יום כיפור כהזדמנות לחשבון-נפש והתחבטות מוסרית, סוכות כביטוי להתחברות לטבע ולסביבה, וכיוצא בזה. היא מתנגדת להגדרת טקסיה הקהילתיים כ"תפילה" אלא מתייחסת אליהם כ"חגיגה של הזהות היהודית" באמצעות התכנסות, שירה ועוד. הקבלה לקהילה הומניסטית-חילונית נקראת "אימוץ היהדות" ולא "המרת דת", והתנאי לה הוא הזדהות עם העבר והמורשת היהודיים ונכונות להשתתף בפעילות. מנהיגים מוסמכים מכונים רבנים בזיקה למקורו של המונח במסורת, והזרם רואה בעצמו דת במובן של מערכת אמונות מסוימת ומסגרת קהילתית אך לא במובן של אמונה באלוהות.
התנועה היהודית חילונית-הומניסטית, נוסדה על ידי הרב שרווין ויין (אנ'). הוא נסמך כרב רפורמי, אך בשלב מוקדם זנח את התאיזם. ב-1963 ייסד עם שמונה משפחות בית-כנסת עצמאי בבירמינגהם, דטרויט. בתחילה התנהלו כקהילה רפורמית, אך תוך חצי שנה נמחקו כל ההתייחסויות לאלוהים מסידור התפילה והקהילה פנתה לכיוון ההומניסטי-חילוני שטיפח ויין. הוא ביקר את הזרמים הדתיים השונים על אמונתם באלוהים, ובמקביל הדף את הזלזול שספג מתנועות חילוניות יהודיות מובהקות יותר באמרו שמחיקת סממנים כבתי-כנסת ורבנים הם ניתוק לא-מוצדק מהשורשים התרבותיים. עדות רפורמיות קטנות אחרות פרשו ואימצו רעיונות דומים. ב-1967 ייסד את "אגודת הרבנים ההומניסטים" כדי לבסס את ההשקפה החדשה, וב-1969 התאחדו הקהילות השונות שהזדהו עמה במסגרת "החברה ליהדות הומניסטית" (SHJ). וב-1985 הוקם "המכון הבינלאומי ליהדות חילונית הומניסטית" (IISHJ), שמשרדיו שוכנים בדטרויט ושיקגו ושהכשיר מאז כארבעים רבנים ורבות. ב-1986 ייסד ויין את "הפדרציה הבינלאומית של יהודים חילונים הומניסטים", שהתארגנה מחדש ב-2008 כ"פדרציה ליהדות חילונית הומניסטית." ב-2004 קמה שלוחה בישראל, "מכון תמורה".[2] חברים בולטים בזרם הם אלבר ממי, אלן דרשוביץ, יאיר צבן ויהודה באואר. הגוף הבינלאומי מרכז כחמישים קהילות וקבוצות, כשלושים מתוכן במסגרת ה-SHJ בצפון אמריקה והיתר בעוד ארבע-עשרה מדינות. הקהילות האמריקניות, המהוות את עיקר הזרם, מנו כ-10,000 חברים נכון ל-2012.[3]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר המכון הבינלאומי
- אתר הפדרציה הבינלאומית ליהדות חילונית-הומניסטית
- טקסים יהודיים-חילוניים ברוח היהדות ההומניסטית
- התנועה הישראלית ליהדות חילונית הומניסטית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Christopher Partridge, Encyclopedia of New Religions, Lion Publishing, 2004. עמ' 118.
- ^ יהדות חילונית ישראלית- יהדות חופשית מדת בישראל, באתר יהדות חילונית
- ^ Arnold Dashefsky, Ira Sheskin, American Jewish Year Book 2012, Springer Science & Business Media, 2012. עמ' 30.
| זרמים ביהדות | ||
|---|---|---|
| אורתודוקסים | חרדים (חסידים • ליטאים • חרדים ספרדים) • דתיים לאומיים (חרדים לאומיים) • אורתודוקסים מודרניים • נאו-אורתודוקסים | 
|
| ליברלים | רפורמים • קונסרבטיבים (נאולוגים) • רקונסטרוקציוניסטים • התחדשות יהודית • חילונים-הומניסטים | |
| תקופת בית שני | פרושים • צדוקים • איסיים • בייתוסים • תרפויטים • נצרות קדומה | |
| ימי הביניים והעת החדשה המוקדמת | רבניים • קראים • שבתאים • פרנקיסטים | |